למה אי אפשר לטפל רק במקום שכואב?

אחת התגובות הפופולריות בקליניקה שלי בזמן טיפול היא: ״אבל הגעתי בגלל כאב בגב התחתון. למה אתה מטפל לי ברגליים?״. אנחנו רגילים לחשוב על הגוף כאוסף של איברים, שרירים ומפרקים. כאילו כל חלק עומד בפני עצמו. אבל בפועל, הגוף פועל אחרת. הוא אינו אוסף של חלקים נפרדים, אלא מערכת אחת שבה כל אזור משפיע ומושפע מאזור אחר. הנטייה הטבעית שלנו היא לראות את הדברים באופן ישיר ופשוט. כואב לי הגב, כלומר נקודת המקור של הכאב היא בהכרח בגב. אך במקרים רבים זה כלל לא המצב. לפעמים כאב הגב יכול להתחיל ברגליים בעקבות יציבה לא נכונה או לנבוע בכלל מכיווץ מוגזם של שרירי הבטן התחתונה והאגן.

בשנים האחרונות הולכת ומתגבשת ההבנה לגבי אחת מרקמות החיבור החשובות בגוף — הפאשיה. הפאשיה היא רקמת חיבור המורכבת בעיקר מסיבי קולגן. היא עוטפת את השרירים, מחברת בין מבנים שונים בגוף ומעניקה להם תמיכה וגמישות. יתרה מכך, היא עשירה בקולטנים תחושתיים ולכן יכולה להיות מקור לכאב או למתח. תפקידיה של הפאשיה רבים וכוללים בין היתר: הגנה על איברים ומפרקים, העברת כוח חלקה מהשרירים בזמן תנועה ושמירה על יציבות הגוף. הפאשיה מזכירה לנו שהגוף אינו מורכב מאוסף של חלקים מנותקים אלא כרשת אחת שמדברת ומתקשרת בתוך עצמה. לכן כאב או מתח באזור מסוים יכול להשליך ולהקרין על אזור מרוחק. למעשה, כאשר מטופל מתאר כאב בשריר, יכול להיות שמקור הכאב נובע מבעיה ברקמת הפאשיה. גם היא, בדומה למבנים שונים בגוף, עלולה לסבול מתהליכים דלקתיים שמגבילים ופוגעים בתנועתיות שלה וכתוצאה מכך משליכים על תפקודו של הגוף.

אין זה מפתיע אפוא שאנשים נשכבים על מיטת הטיפולים ומגלים שכאב הכתף שלהם שמציק כבר במשך חודשיים בכלל התחיל בעקבות בעיה במפרק המרפק. צורת הביטוי היא בכתף אך המקור הוא מפרק שכן. מדוע זה קורה? איך יכול להיות שעיקר המופע התחושתי של כאב בכתף מקורו באזור אחר? פרט לפאשיה היכולה לספק פתרון לתעלומה, ישנה אפשרות נוספת. בארגז הכלים של הגוף יש דרכים נוספות להגן על עצמו. אחת מאותן הדרכים היא באמצעות מנגנון הגנה של פיצוי. כאשר הגוף חש במצוקה, בקושי או בכאב, הוא מתחיל להפעיל אזורים סמוכים כדי לבצע פעולות שגרתיות ולעקוף את השימוש באזור המוגבל. לדוגמה, בזמן שננסה להרים את כוס הקפה שלנו, ויש לנו כאבים באזור הכתף, שרירי השכמה יכנסו לפעולה על מנת לעזור לנו להשלים את התנועה כיוון שהכתף שלנו חלשה. אם בדרך כלל אנו לא משתמשים בשרירים הללו כדי לבצע את פעולת שתיית הקפה, מתח לא הכרחי יחל להיווצר ולאותת למוח על כאב חדש שלעיתים יגבר על הכאב הראשוני.

מעניין לראות, שהרבה לפני שהכירו או ידעו מהי רקמת הפאשיה, הרפואה הסינית סיפרה לנו על רשת שמקשרת בין החלקים השונים בגוף. היא כינתה אותם מרידיאנים. תפקידיה מעט שונים אך העיקרון זהה. מערכת שהופכת את האדם למכלול אחד כך שכל איבר, מפרק ותא מדברים ומשפיעים אחד על השני. זוהי הסיבה שמטפל הטווינא יבחר לעבוד על מקומות נוספים מלבד לאזור הכאוב. בזכות המערכת המרידיאנית אנו יכולים לעבוד על כאב הראש דרך הזרוע, כאב הגב דרך הרגליים וכאב הצוואר דרך כף היד. היתרון הזה, של עבודה על הכאב מבלי לגעת בכאב, מהווה כלי חשוב במתן מענה טיפולי אצל אנשים הסובלים מכאב אקוטי אך אינם מסוגלים שיגעו בו. דוגמה לכך היא אדם שעבר תאונת דרכים ואזור הצוואר, אשר נחבל בתאונה, כה רגיש וכואב למגע עד שלא ניתן להניח אפילו אצבע עליו. אצל מטופל זה, עיקר העבודה תתמקד בזרועות עד שהמטופל ירגיש מספיק נינוח ורגוע ורק אז המטפל יתמקד בצוואר.

הגוף אינו תמיד מספר לנו את כל הסיפור דרך המקום שבו כואב. לפעמים הוא רק מצביע על המקום שכבר אינו מצליח לשאת את העומס. לכן, בטיפול אני משתדל להקשיב לא רק לכאב עצמו, אלא גם למה שהגוף מנסה לספר דרכו.